פרשיות נצבים וילך

August 30, 2010 12:00AM

פרשת נצבים

אתם נצבים היום. (כט ט) נסמכה לפרשה דלעיל, ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו וכו'. ולא כתיב תצליחו, דעל ידי ברית מילה זוכה לשתי דברים דהיינו שמוסיף כח, כמו שכתוב (משלי ב) יצפון לישרים תושיה. ולכך, אברהם אבינו עליו השלום כל זמן שלא היה נימול לא היה יכול לעמוד בפני השכינה, ולכך נאמר באברהם אבינו עליו השלום, ויפול על פניו. שכל זמן שלא נימול לא היה יכול לעמוד, כי זהו מותר האדם מן הבהמה שהולך בקומה זקופה מחמת שיש לו שכל ויש להראש חשיבות, אבל רוח הבהמה יורד למטה, ועוד ערלת הלב להשכיל בתורה, וזהו שאמר הכתוב, ושמרתם את דברי הברית. ועל ידי כן תרויחו שתי דברים א. למען תשכילו. שתשכילו בתורה, וגם במילי דעלמא יהיה כל מעשיו בחזקת חכמה ובעצה טובה, ב. שיהיה לכם בריאות הגוף ותקומה, וזהו שאמר הכתוב, אתם נצבים וכו' לפני ה' וכו': (שערי צדק)  

אתם נצבים היום כלכם וגו'. איתא מהרה"ק רבי שמחה בונם מפשיסחא זיע"א, על דרך משל, לחייל שברח מחטיבתו בעת שלום ואחר כך בעת מלחמה חזר לחטיבה, אף על פי שמן הראוי היו צריכים לענשו על שברח מחטיבתו אבל כאשר המלך רואה את המסירות נפש של החייל הזה שהצטרף לחטיבתו מרצונו הטוב בעת מלחמה וסכנה אזי מוחל לו על זה, כך היה לנו כל חודש אלול לשוב את ד', ולא חזרנו עדיין בתשובה, אולם כאשר אנחנו באים להתיצב לפני השי"ת בימים הנוראים ביחד עם כל ישראל, אזי השי"ת מוחל לנו, וזה אתם נצבים היום. תתיצבו היום בראש השנה בחזרה לחטיבה אזי השי"ת ימחול לכם על כל עוונותיכם, אף שלא שבנו עדיין, וזה הרמז של, ומל ד' אלקיך א ת ל בבך ו את ל בב  ר"ת אלול, כי בשעה שכולם מתיצבים לפני השי"ת, הוא בבחינת ברית מילה, ששבים אל ד', ובזכות כך השי"ת מוותר לכולם: (קול מבשר בשם מקור ברוך סערעט  ויז'ניץ)

 

כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני יי אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום. (כט יד) היום לפני יי אלהינו ואת ראשי תיבות אליהו, כלומר במקום שישראל עושים ברית מילה שגימטריא פה, שם עומד אליהו הנביא הרמוז בראשי תיבות: (זכר דוד)

ואת אשר איננו פה עמנו היום. כלומר אותו שעדיין לא נולד עדין פה עמנו היום כלומר מזלו פה הוא, פה בגימטריא במזלו, והכי איתא במסכת שבת (קמו.) אף על גב דליתוהי מזלייהו תמן הוו קיימי, פה בגימטריא מילה, גר שנימול מזלו היה שם: (רבינו אפרים על התורה פרשת ואתחנן)

 

ושבת עד ה' אלהיך. (ל ב) ...ד"א, ושבת עד ה' אלהיך. אין לך דבר גדול מן התשובה, מעשה שהיו רבותינו ברומי ר' אליעזר ורבי יהושע ורבן גמליאל, וגזרו סנקליטין של מלך לומר, מכאן ועד ל' יום לא יהיה בכל העולם יהודי, והיה סנקליטו של מלך ירא שמים, בא אצל רבן גמליאל וגילה לו את הדבר, והיו רבותינו מצטערים הרבה, אמר להם אותו ירא שמים, אל תצטערו מכאן ועד שלשים יום אלהיהן של יהודים עומד להם, בסוף כ"ה ימים גילה לאשתו את הדבר, אמרה לו והרי שלמו עשרים וחמשה ימים, אמר לה עוד חמשה ימים, והיתה אשתו צדקת ממנו, אמרה לו אין לך טבעת, מוץ אותה ומות, וסנקליטין נטל עליך ל' ימים אחרים והגזירה עוברת, שמע לה ומץ את טבעתו ומת, שמעו רבותינו, ועלו אצל אשתו להראות לה פנים, אמרו רבותינו, חבל לספינה שהלכה לה ולא נתנה המכס, [כלומר הצדיק הזה לא מל] אמרה להן אשתו, יודעת אני מה אתם אומרים, חייכם לא עברה הספינה עד שנתנה מכס שלה, מיד נכנסה לתוך הקיטון והוציאה להן קופסא שהיתה המילה בתוכה וסמרטוטים מלאים דם נתונים עליה, וקראו עליו רבותינו המקרא הזה, (תהלים מז) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם כי לאלהים מגני ארץ מאד נעלה. מהו מגני ארץ. אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, נעשיתי מגן עוז, מנין שנאמר, (בראשית טו) אנכי מגן לך. לזה אני נעשה מגינים הרבה, כיצד, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, (שם יב) ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך. ואחר כך מל, וזה לא הבטחתי אותו, מהו, מאד נעלה. זה נתעלה מאד מאברהם: (מדרש רבה ב כד)

 

ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעיך. (ל ו) יתודה המוהל וגם הסנדק את חטאם אשר עשו קודם שיגשו לשרת בקודש...כי קרבן בלא וידוי אינו כלום...עיקר התשובה הוא הווידוי שיתודה בכל יום לפני ה' שנאמר והתודה אשר חטא עליה אף על גב שהקדוש ברוך הוא יודע חטאו של אדם ויספיק לו יתברך שהחוטא יתחרט בלבו עליו ובמחשבתו יסכים לבלתי חטוא עוד, אפילו הכי רצה הקדוש ברוך הוא וצוה שהחוטא יתודה בפיו ויפרט את חטאו אחד לאחד ויאמר כך עשיתי וזה לצורך החוטא ולטובתו...אם כן צריך להתודות כדין העולה...ואל יחוש דיום טוב שלו הוא וביום טוב אין אומרים וידוי דהא כל כמה שהשעה צריכה לכך אמרינן אפילו בשבת כמו שכתב הכנסת הגדולה (באורח חיים סימן רפח משם סדר היום) דמי שיושב בתענית בשבת מותר לומר חטאתי עויתי פשעתי, ועוד בחולו של מועד מי שהיה מביא חטאות ואשמות לא מצינו שנפטרו מידי הוידוי של הסומך...ולכל הפחות אם לא יתודה מכל מקום יאמר מזמור נא או פסוק ומל ה' אלהיך אל לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך ולהרהר תשובה בלב כדרך שכתוב בהגהת ספר של"ה בעניין הוידוי קודם האכילה שבשבתות וביום טוב יאמר פסוק הנ"ל עיין שם וכן יעשה במילה שחלה בשבת וביום טוב אף שנהג להתודות בחול: (זכר דוד)

 

מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו. (ל יב) פקודא דברית מילה מצות ברית המילה בגזירו דערלה ופריעה בהסרת הערלה והפריעה, כמה דאיהו אעבר מההוא אבר כל אלין קליפין דאלהים אחרים כמו שמסלק מהמקום כל הקליפות החיצונות, ותקין ביה אתר לשרייא ביה שכינתא תמן ומכין מקום להשראת השכינה, דאיהו אות ברית מילה וזהו האות ברית מילה, הכי קודשא בריך הוא כן הקדוש ברוך הוא, כד נשמתיה סליקת לעילא כשנשמתו עולה למעלה הדא הוא דכתיב וכמו שכתוב (דברים ל') מי יעלה לנו השמימה. קודשא בריך הוא אעבר מניה כל מלאכי חבלה ומקטרגין דלא יקרבו לגביה הקדוש ברוך הוא מעביר ממנו את כל מלאכי החבלה והמקטרגים שלא יקרבו אליו, בגין דשמא דיי שרייא עליה כיון ששם ה' שורה עליו, דתשכח ליה באלין תיבין ומרומז במילים אלו מ"י י"על"ה ל"נ"ו ה"שמימ"ה. רישי תיבין מילה וסופי תיבין הוי', בשמיה סליק לעילא נשמתיה בשם ה' עולה הנשמה למעלה: (תיקוני זוהר תקונא שבעין)

 

מי יעלה לנו השמימה. רישי אתוון ראשי תיבות מילה, וסופי אתוון סופי תיבות הוי'. מאן דנטיר האי רשימו כאלו נטיר שמא קדישא מי ששומר הברית כאילו שומר את שם ה', ומאן דמשקר בהאי רשימו ומי שאינו שומר הברית כאלו משקר בשמא קדישא כאילו משקר בשם ה'. דהאי אתקרי חותמא דגושפנקא דמלכא שזה נקרא חותם המלך. דכל בר נש דנטיר האי רשימו לתתא דאיהו אות ברית שכל מי ששומר הרושם שלמטה שהיא אות הברית, אות שבת אות תפלין אות דיומין טבין, איהו רשים וחקיק לעילא רשום וחקוק למעלה, ונהיר לעילא ומאיר למעלה ומניה מזדעזעין עלאין ותתאין וממנו מפחדים עליונים ותחתונים, כמה דאת אמר, וראו כל עמי הארץ כי שם יי נקרא עליך. שם הוי'. ודאי דא ההוא רשימו דאות ברית מילה ואות דתפלין ואות דשבת ויומין טבין שהכוונה לאות המילה ותפילין ושבת וימים טובים: (תיקוני זוהר תקונא עשרין ותרין)

 

רבי יוסי פתח ואמר (ש"א יב) וישכחו את ה' אלהיהם וגו' ויעזבו את ה'. מאי וישכחו ויעזבו. דדחו מנייהו ברית קיימא קדישא, הוו גזרין ולא פרעין, עד דאתת דבורה ונדיבת בהאי לכל ישראל כמה דכתיב (שופטים ה) בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'. (זוהר ח"ב ג:) כ"ק אא"ז  מרן אדמו"ר זצ"ל מגור דקדק למה לא היו פורעין הלא פריעה כבר היתה עוד מיהושע והדין (שבת קלז:) מל ולא פרע כאילו לא מל, ועוד דקדק למה אומר עליהם וישכחו וגו' ויעזבו את ה'. בשביל שלא פרעו, ופירש על פי מה שאיתא בספרים שענין פריעה היא כמו קדש עצמך במותר לך שמילה היא לזכור שנמולים ולהיות שומר הברית לזכור תמיד את ה' השי"ת וזהו הרמז וישכחו את ה': (ליקוטי יהודה שמות)

 

מי לא יראך מלך הגוים. (ירמיה י)  ראשי תיבות אותיות מילה: (רבינו אפרים על התורה פרשת לך לך)

 

מאן דנטיר ברית מילה דאיהו חותמא דיליה מי ששומר הברית, שזהו חותם של ה', זז מות מניה, דאיהו שטן, יצר הרע, רע טמא צפוני מלאך המות, ולא יתקריב לגביה, ולא ימות על ידיה אין לשטן-יצר הרע, שליטה עליו, ומאן דמשקר בברית מילה, הוא משקר בחותמא דמלכא דאיהו רשים ביה, שד"י מלבר, הוי' מלגאו מי שמשקר בברית, הוא משקר בחותם המלך שרשום בו, והוא שם שד"י מבחוץ ושם הוי' מבפנים, מנא לן, מהאי קרא משמע, מי יעלה לנו השמימה. רישי תיבות מילה, סופי תיבות הוי', ובודאי מאן דמשקר בברית מילה, אסתלק מניה הוי' ושד"י, ושרייא עליה שטן, דאיהו אל אחר, חוייא שרייא באתר דהוי' מלגאו, וסם מות שרייא באתר דשד"י מלבר מי שמשקר במילה שורה עליו נחש מבפנים וסם המות מבחוץ, ודא איהו דאמר קרא ועל זה נאמר, את מקדש יי טמא וכו'. אם לא תב בתיובתא אם אינו חוזר בתשובה וסביל כמה יסורין וסובל כמה יסורים:(תיקוני זוהר תקונא עשרין ותרין)

 

מי יעלה לנו השמימה. הרי מילה בראשי תיבות רמז שבזכות מילה עלה משה לשמים לקבל התורה: (דעת זקנים מבעלי התוספות)

הבעל הטורים ציין את הראשי וסופי תיבות והוסיף לומר שאינו יכול לעלות השמים אצל ה' אם לא שיהא נימול, וכן (בראשית יז) התהלך לפני והיה תמים. שנאמר על המילה. והכוונה על פי הזוהר, כשאתה תם חלקך עם ה'. רצה לומר כאשר מהול, ולכן בברכת המזון בסעודת הברית מוסיפים פזמון הרחמן הוא יברך רך הנימול...ויזכה לראות פני השכינה. שעכשיו אחר שנימול יזכה להשראת השכינה:

מי יעלה לנו השמימה. בראשי תיבות מילה, ובסופי תיבות ה', ואמצע התיבות יעלה בגימטריא ישראל: (רבינו אפרים על התורה פרשת לך לך)

 

מי יעלה לנו השמימה. דורשי רשומות אומרים מי יעלה לנו השמימה ראשי תיבות מילה וצריך להבין כוונתם נראה לי דכתיב (משלי ג) דרכיה דרכי נועם. וכל מצוות ה' אינם מתנגדים לטבע האדם ואין בהם מדת אכזריות, חוץ ממצות מילה, שקשה על האב למול את בנו הרך ורחמנותו עליו, וזה נגד הטבע קצת, אבל ה' עוזר לאב לקיים המצוה בתמימות, כדאמרו (בראשית רבה מט) וכרות עמו. שעמד לימינו לעוזרו, וזה כוונת הפסוק, לא בשמים היא. שאין התורה נגד טבע בני אדם וקרובה לעשות, לאמר מי יעלה לנו השמימה. ראשי תיבות מילה, אפילו מצות מילה שקשה ביותר מכל מצות, מכל מקום, קרוב אליך מאוד. כי אם יזמין עצמו לכך, הקדוש ברוך הוא עוזרו, וקל להבין: (כתב סופר)

ובזה פרשתי, כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים. פירוש השם הוי' שנכנס לברית כמו שכתוב בזוהר הקדוש, מי יעלה לנו השמימה. ראשי תיבות מילה וסופי תיבות הוי', רצה לומר אם נכנס השם הוי' בברית, ממילא יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים, רצה לומר בתורה שלמד ובמעשים טובים שעשה על כל שורה שם הוי', אמן: (תפארת שלמה)

השפת אמת כתב על זה שעל ידי המילה זוכה לתורה, וכן נרמז גם בהמשך הכתוב, ולא מעבר לים היא. שעל ידי המילה אין התורה מעבר לים, לפי שעל ידה זכו ישראל לעבור את הים:

אחות לנו קטנה. (שיר השירים ח) שכל איש מישראל מיד בעוד שהוא קטן יש לו דביקות בשורש שלמעלה על ידי מצות מילה וחז"ל דרשו על אברהם אבינו ע"ה כי הוא זכה למצות מילה והשאיר לזרעו אחריו מצוה זו ואחר כך כשנעשה גדול, ביום שידובר בה. שנעשה שליט על זה האבר וכשנושא אשה אם חומה היא לשמור אות ברית קודש כראוי נבנה עליה טירת כסף ועולה עד לשמים כמו שרמזו מי יעלה לנו השמימה. ראשי תיבות מילה, ועל ידי זה מברכין התינוק זה הקטן גדול יהיה שהרשימה זו של המילה ישאר בגדלות כראוי: (שפת אמת ליקוטים לברית מילה)

 

פרשת וילך

 

הן קרבו ימיך למות. (לא יד) וכיון שראה סמאל את משה, אחזתו רעדה וחיל כיולדה ולא מצא פתחון פה לדבר עם משה, עד שאמר משה לסמאל, (ישעיה מח) אין שלום אמר ה' לרשעים, מה תעשה בכאן, אמר לו ליטול נשמתך באתי, אמר לו מי שיגרך, אמר לו מי שברא את כל הבריות, אמר לו אין אתה נוטל נשמתי, אמר לו כל באי העולם נשמתן מסורין לידי, אמר לו יש בי כח מכל באי העולם, אמר לו מה כחך, אמר לו אני בן עמרם שיצאתי ממעי אמי מהול ולא נצרכתי למוהלני: (דברים רבה)

אמרו רבותינו מעשה היה בימי רבי שמעון בן חלפתא, שהלך לברית מילה, וסעד שם אביו של תינוק, והשקה אותן יין ישן בן ז' שנים, אמר להן מן היין הזה אני מיישן ממנו אני משקה לכם ביום חתונתו לשמחתו של בני, היו סועדין עד חצי הלילה, רבי שמעון בן חלפתא שהיה בטוח על כחו, יצא לו בחצי הלילה לילך לעירו, מצא שם מלאך המות בדרך, וראה אותו משונה, אמר ליה מי אתה, אמר ליה שלוחו של מקום, אמר ליה ומפני מה אתה משונה, אמר ליה אני משיחתן של בריות, שהן אומרים כך וכך אנו עתידין לעשות, ואינו יודע אימתי הוא נקרא למות, אותו האיש שהיית סועד אצלו ואמר לכם מן היין הזה אני מיישן לשמחת בני, והרי הגיע פרקו ליטול אחר ל' יום, אמר לו הראה לי את פרקי אמר לו לא עליך ולא על כיוצא בך אני שולט, פעמים שהקדוש ברוך הוא חפץ במעשים הטובים ומוסיף בכם חיים, שנאמר (משלי י) יראת ה' תוסיף ימים.... תדע לך כך היה צריך לומר למשה הנה אתה מת ולא אמר כך אלא הניח אותו ותלה המיתה בימים, מניין ממה שקרינו בענין (דברים לא) הן קרבו ימיך למות: (מדרש רבה פרשה ט)

ובמדרש קהלת הביא המעשה יותר בהרחבה מעשה באחד מגדולי צפורי שבאתה לו מילה ועלו  אנשי עין תאנה לכבדו, ועלה עמהם רבי שמעון בן חלפתא... אזלין למקיימה מצותא דגזירתא הלכו לקיים את מצות המילה והוה אבוי דמיינוקא משקי לון חמר עתיק והשקה אותם אבי התינוק ביין ישן, ואמר, שתון מן הדין חמרא טבא שתו מהיין הטוב הזה דאנא רחיץ במאריה דשמיא אני בטוח בשם ה' מיניה אנא משקי לכון במשתותיה שמיין זה אני משקה לכם ביום חתונתו וענו בתריה וענו אחריו כשם שהכנסתו לברית כך תכניסהו לתורה ולחופה, מן קל מיליהון ונמשכה הסעודה עד אמצע הלילה ובקול המולת דבריהם נפק יצא רבי שמעון בן חלפתא בחשיכתא כשהיה חושך, ופגע ביה שליחהון דברייתא שליח ה'-מלאך המות, אמר ליה, מן בגין דאתון רחצין על עובדיכון טביא אתון נפקין על שעה דלא שעה מפני שאתם סומכים על מעשיכם הטובים אתם יוצאים בשעה שאינו זמן לצאת, אמר לו, את מאן את מי אתה, אמר לו אנא שליחהון דברייתא, אמר לו ולמה אפיך בישין למה פניך רעים? אמר מן קל מיליא קשיאתא דאנא שמע מן ברייתא בכל יום מהמילים הקשים שאומרים בני האדם, אמר ליה ומה אינון ומהם?, אמר ליה הדין מיינוקא דגזרתון יומא דין פתקיה גבי דאינסב יתיה מן הכא לתלתין יומין ילד זה שמלתם היום נגזר עליו שימות בעוד שלושים יום, והוה אבוי משקי לכון ואמר אישתון חמר טב דאנא רחיץ במארי דשמיא מיניה אנא משקי לכון במשתותיה והאב השקה אותכם יין ואמר שבטוח בה' שישקה אותכם גם ביום חתונתו, ושמעית ועצבית ושמעתי ונעצבתי דצלותהון מבטלה יתיה שתפילתכם שאמרתם כשם שהכנסתו וכו' מבטלת הגזירה, אמר ליה חייך דאת מחמי לי פיטקי הראה לי את שטרי-זמני למות, אמר לית אנא שליט על דידך ולא על דלחברך איני שולט לא עליך ולא על חבריך, אמר ליה למה, אמר דבכל יום ויום אתון עמלין בתורה ובמצות ועושין צדקות, והקדוש ברוך הוא מוסיף ימים על ימיכם, אמר ליה, יהא רעוא מקמיה קודשא בריך הוא יהי רצון מלפני ה' היך מה דלית את שליט על פיטקינן כשם שאינך שולט עלינו כך לא יהא לך רשו לעבור על מילנן כך לא יהיה לך רשות לעבור על דברינו ובעין רחמי מן שמיא שאמרנו כשם שהכנסתו וכו', וחיי מינוקא ונשאר התינוק בחיים: (קהלת רבה פרשה ג)

ממדרש הנזכר אולי יצא המנהג לומר הרחמן להצלת הילד ולברכו בסוף ברכת המזון כמו שנדפס בסידורים דומיא למה שעשה רבי שמעון וחבריו נשמתם עדן: (זכר דוד)

 

העומדים שם אומרים כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים. (שבת  קלז) ויש לדקדק דבשלמא תורה ומעשים טובים, דהיינו קיום המצוות, היינו טעמא דמדכרי לה השתא משום דתורה נמי ברית מיקרייא וכן המצוות, אלא חופה מאי שיאטיא הכא, ותו דמעשים טובים הוה ליה לאקדומי לחופה, דהא מבן י"ג שנים ויום אחד חל חיוב המצוות, וחופה ליתא עד י"ח שנה, כדתנן (אבות ה) בן שמונה עשר לחופה, אבל הענין הוא דמילה וחופה שייכי אהדדי, כי הנה מילה עולה בגימטריא פה, ופריעה עולה בגימטריא שסה, צרף שניהם יחד יהיו בגימריא תן, ולכן מנהג ישראל קדושים ליתן צדקה לעניים ולשאר ענינים ביום המילה, לפי שמילה ופריעה עולים בגימטריא תן שרצונו לומר תן צדקה, ולכך אמרו דרך הלצה, מל ולא פרע כלומר שלא פרע חובו ליתן צדקה לעניים כאילו לא מל, ונחזור לענינינו, שמילה ופריעה הם בגימטריא תן, הוסף עליהם ח' כנגד המילה שניתנה לשמונה ימים, הרי חתן, לרמוז שעל ידי המילה יזכה שיחיה הולד הנימול ויאריך ימים ויהיה חתן, ולכך אומרים כשם שהכנסתו לברית כך תזכה ותכניסהו לחופה, וזה רמז הכתוב, חתן דמים למולות. רצונו לומר משעה שזכה לדם המילה, אז נראה והוכן שיזכה להיות חתן, אמן, כן יהי רצון: (אמרי שמעון)  

יש לדייק מה שנוהגין עכשיו בשעת המילה לומר הפסוק שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. וטעמא בעי...והוא על דרך ששמעתי מהרב הצדיק מבארדישוב נבג"מ לפרש. אמרו ז"ל חייב אדם לברך הטוב והמיטיב על הטובה (ברכות ס) אע"פ שירא שמא יבא לו רעה ממנו כגון שמצא מציאה אף על פי שירא שמא ישמע למלך ויקח כל אשר לו ע"כ אפילו הכי מברך הטוב והמטיב לפי שעתה הוא טוב לו והעתידות אפשר שיהיה או לא יהיה כפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל ע"ש ה"נ דכוותיה אפילו שאפשר שהתינוק הזה ילך בדרך שאינה סלולה חס וחלילה אפילו הכי עתה בשעת חדוה חדוה וז"א שש אנכי על אמרתך. היינו המילה כנ"ל כמוצא שלל רב. היינו מציאה אע"פ שירא אולי יבא לו איזה רעה לבסוף אפילו הכי חייב לברך בשמחה ה"נ שש אנכי על התינוק הנימול עכ"ל הקדוש: (שפתי צדיקים מהגה"ק רבי פינחס דינאוויץ זצ"ל תלמיד הגה"ק מאפטא זצ"ל)

פירוש זה דאמרתך זו מילה על פי שניתנה באמירה כמה דחוק הוא, דכמה וכמה מצות נתנו בלשון כזה, ואפשר לומר משום דאינו דומה מצות מילה לכל המצות, כי בעוד שכל המצות אין באות לו לאדם אלא מתוך עבודה ומעשה להשיגם, הנה מצות מילה כשנתגדל האדם הוא מוצא אותה כבר מוכנה לפניו, והוי זה דמיון למוצא שלל רב שבא לו בלא עמל ויגיעה, ומדהשוה מצוה זו למציאת שלל רב לכן סמך לדרוש זה על מצות מילה: (תורה תמימה הערות אסתר פרק ח הערה ח)

 

בענין הדרש שש אנכי וכו' כמוצא שלל רב. דקדק מו"ז ז"ל הלשון כמוצא שלל כי מציאה באה בהיסח הדעת ושלל על ידי מלחמה לא שייך ביה לשון מציאה, והוא ז"ל תירץ על ידי שהבן כשבא לכלל דעת מוצא עצמו מהול על ידי קדימות מעשה אביו שמולו לשמונה לכן נקרא כמוצא שלל, ולע"ד נראה לפרש מציאת שלל הוא המוצא השלל ששללו ממנו אויבים במלחמה כענין שנאמר בדוד המלך ע"ה בצקלג שרדף להציל את השלל, ולכן היה המצוה למול בשמיני כי מקודם החטא אדם הראשון לא היה ערלה רק על ידי החטא שללו הסטרא אחרא ניצוצות קדושה מן האדם ועל ידי המילה מוציאין בלעם מפיהם לכן היא כמוצא שלל רב: (שפת אמת ליקוטים לברית מילה)

 

יש לפרש פסוק על אמרתך. שבודאי על ידי המילה מבשרי אחזה אלוה. ובא התגלות הקדושה לאדם על ידי הסרת הערלה ונמצא שהמצוה הביא את האדם למה שלמעלה מעלה הרבה, וזהו על אמרתך. שהמצוה בגשמיות להסיר הערלה הביא את האדם להתדבקות בעולם העליון שלמעלה מהטבע, ומזה בא עיקר השמחה כשאדם מדבק עצמו בשורשו שלמעלה מהטבע והוא על ידי המילה כנ"ל: (שפת אמת סוכות)

 

ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו. וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. (לא טז יז) אמר רבי אחא, יום אחד היה חרון אפו של הקדוש ברוך הוא, אילו עשו תשובה פושרו, אמר רבי תנחומא פיס פיאי אינון עבדין ואנא עבדת אינון עבדין ועזבני והפר את בריתי. ואנא עבדת ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול... ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. אילו הוה בגבי לא הוה אתא לי אילו הוה בגובי לא גלית וציון אומרת עזבני שכחני (ישעיה מט יד) ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני. (פסיקתא דרב כהנא פסקא יז ד) ויש לבאר על פי המדרש (איכה רבה א כ) אמר רב עוקבא, בליל תשעה באב נכנס אברהם אבינו לבית קדשי הקדשים אחזו הקדוש ברוך הוא בידו והוה מטייל בו ארוכות וקצרות, אמר לו הקדוש ברוך הוא (ירמיה יא) מה לידידי בביתי. אמר לו רבוני, בני היכן הם, אמר לו חטאו והגליתים לבין האומות, אמר לו לא היו בהן צדיקים, אמר לו עשותה המזמתה, אמר לו היה לך להסתכל בטובים שבהם, אמר לו סוגיהון בישין, דכתיב עשותה המזמתה הרבים. אמר לו היה לך להביט לברית מילה שבבשרם, אמר לו חייך, כפרו בה, שנאמר (שם) ובשר קדש יעברו מעליך. ולא מצינו שענה לו אברהם אבינו על זה, ופירוש, שכיון שלא נימולים לכן אין ה' בקרבי ואינו מצילם:

ועזבני והפר את בריתי. רמז למה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לא גלו ישראל עד שחללו ברית המילה שנאמר (ירמיהו יא) ובשר קודש יעברו מעליך. וכדאיתא במדרש שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, וערל זכר אשר לא ימול וגו' ונכרתה הנפש ההיא את בריתי הפר. זה שאמר הכתוב ועזבני והפר את בריתי וגומר וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים. לפי שהם עזבוני לכך אם תעזבני יום יומים אעזבך. וכנגד אמרו והפר את בריתי. אמר והסתרתי פני מהם. לפי שמצד המילה נגלה לישראל מציאות ה' יתברך כמו שכתוב נמולו אתו וסמיך ליה וירא אליו ה' וכמו שכתוב (איוב יט) ומבשרי אחזה אלוה. כמבואר בפרשת וירא אמנם בהפרת ברית המילה יהיה נסתר מהם השגת מציאות ה' יתברך לכך נאמר והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות. כי המילה מצלת מכל נגע ופגע כי גדולה המילה שהיא דוחה את הנגעים והפגעים רעים בזה ובבא כמו שכתוב (זכריה ט) בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור מים אין בו. דהיינו הגלות והגיהנם כמבואר למעלה בהרבה מקומות: (עוללות אפרים)

 

ועזבני והפר את בריתי כו'. על פי פדות שלח לעמו כו' קדוש ונורא שמו. בדרך פשוט דהפרת ברית גורם לגלות, דכתיב ובשר קודש יעברו כו'. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה, לא גלו ישראל עד שמאסו בברית מילה כו', וקיום מצוה זו גורם לגאולה כמו שכתבתי לעיל בפר' וזה שאמר הכתוב פדות שלח לעמו שמקרב הגאולה, היינו על ידי שצוה לעולם בריתו על ידי קיום מצות ברית מילה, וזה שאמר הכתוב ועזבני והפר את בריתי כו'. אזי והיה אפילו והיה לאכל, ובא"א דבריאת האדם היה עפר מן האדמה, היינו יצר הרע שמושך האדם לתאות גשמיות, ויפח באפיו נשמת חיים. היינו יצר הטוב לתורה ומצות והאדם מחויב להרגיז יצר טוב על יצר הרע שלא ליתן לו שום שליטה שלא ימשוך אחריו חס ושלום דכשעובר אפילו קלה באותה שעה הוא כופר ופורק ממנו עול מלכות שמים, אך אמרו חכמינו זכרונם לברכה, תהא שמאל דוחה וימין מקרב שלא יאמר האדם לפרוש את עצמו מכל עניני עולם הזה ושלא לישא אשה כמו שכתבתי לעיל בפרשת שמיני, רק דגם ממנו נקח לעבוד את ה' ועל כן אמרו יכול שתהיה כמוני, תלמוד לומר קדושתי למעלה כו', כמו שכתבתי לעיל בפרשת קדושים כו' ע"ש, ויש רמז בזה בפסוק, ועשה את חטאתך ואת עולתך כמבואר במקום אחר, והנה על זה ניתן לנו ב' מצות דהיינו ברית מילה סגולתה להתיש כח היצר הרע והתאוה ולהכניסו בקדושה כמו שכתוב בספרים שעל ידי חותם זה מקבלין עול מלכות שמים להשתעבד לעבודת הבורא והב' הוא מצות פדיון הבן שהיא להיפך כי הבכור הוא קדוש מרחם ואפילו בבהמה אסור להשתמש בו והתורה צותה לפדותו לחולין ליתן גם כן חלק לגשמיות שלא יהיה מופרש מכל וכל מעולם הזה וזה שאמר הכתוב פדות שלח לעצמו שנתן להם מצות פדיון הבן היינו ליתן כח לנפש הבהמיות וגם צוה לעולם בריתו שיקיימו מצות ברית מילה להתיש כח הגשמיות בקבלת עול מלכות שמים ואמר טעם לזה בעבור שקדוש וגם נורא שמו דמצות פדיון הבן הוא להורות שקדושת האדם אינו כקדושת השי"ת כנ"ל ומצות ברית מילה היא להורות כי נורא שמו בכדי לקבל עול מלכות שמים וליראה מפניו שלא ליתן כח ליצר הרע ובשתי אלה יתהלך במישרים: (מראה יחזקאל)

 

ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. (לא יט) בני ישראל שימה בפיהם. סופי תיבות מילה, שעל ידי ברית המעור נתקן ברית הלשון: (שפת אמת לפורים)

ברית הדיבור מכוון כנגד ברית המעור שאותיות מילה הוא לשון דיבור וכמו שהמותרות ברית של המעור נקרא ערלה כן המותר של דיבור נקרא ערלה: (זרע קודש)